מורה= מחשב איטי, האמנם?- רמי אלגרבלי

אם המורה הוא רק כלי למסירת מידע- הרי שהוא איטי, מוגבל (בכמות הידע ומהירות השליפה), מיושן, יקר ומיותר.
אם התלמיד הוא רק דיסק שאליו יש צורך להחדיר מידע הרי שהוא איטי, לא ממושמע ומוגבל בכמות הזיכרון.
אולי באמת כשם שכבר המכונה עושה את הכביסה, המחשב יעשה את הידע. תימצא הדרך להחדיר ידע לתלמיד.
אבל אז יורגש הצורך במה שהמורה הוא באמת מורה.

המורה מלטפת את שער ראשו של הילד,
מעודדת ונוזפת,
גוערת ובעלת אוזן קשבת,
היא מורת דרך,
דוגמא לחיים מוסריים וערכיים,
ומודל לחברות ולסמכות.

ההוראה היא אומנות,
שבה המורה מאמן ומנחה קבוצות,
הוא קצת פסיכולוג,
ומידי פעם עוסק בשיטור ובילוש,
לפעמים פילוסוף,
ולעתים יועץ משפחה.
ולעתים רחוקות גם מוסר ידע חדש.

אכן, לא ניתן לעצור את הקידמה, ואת מרכיב הידע  שבהוראה ניתן יהיה  למצוא ולהעביר בדרכים חדשניות, מקוונות וממוחשבות,
אבל את כל השאר- והם העיקר, לא תהיה ברירה...
אם חפצי חיים אנחנו, ורוצים בדור בעל שאר רוח, אנשים היודעים לתקשר בינהם, לאהוב, לכעוס בדרך נכונה, להיות בעלי ביטחון עצמי, הליכות ונימוסים, נצטרך לחפש ולטפח מורים שכאלה. שיהיה להם חום ולא קרירות אלקטרונית.
כבר היום אני רואה, כמורה, השתלטות של המכונה על ההוראה (במודל שהצגתי), המורה כבר לא נוזף על איחור, הוא לא מתקשר כשתלמיד נעדר- דורשים ממנו אך ורק לדווח במחשב...
המורה כבר לא מוצא דרך יצירתית ללמד ולהתגבר על קושי- אלא שולח לאיבחון.
היועץ לא מייעץ אלא על ריטלין והתאמות...

אם זה הכיוון אזי באמת המורה הולך ומתייתר.

חז"ל כבר אמרו "גדול שימושה יותר מלימודה" (פסיקתא, בהעלותך), בשביל להבהיר את חשיבות המפגש עם האישי עם המורה, שגוברת על ערך הידע. ובתמונת מראה אמרו: "קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים- רבי אלעזר אומר הרי זה עם הארץ, רבי שמואל בר נחמני אומר הרי זה בור(-הגרוע יותר)" (בבלי סוטה כב.)
ובסלנג מוכר הביטוי "חמור נושא ספרים" כביטוי לגלוג לאדם היודע המון, אך אין לו כלום מעבר לזה ביכולות חשיבה ורגש.
כיום ניתן לעדכן את הביטוי ל"חמור הנושא אייפוד", ואולי חמור זו ברכה יחסית לתלמיד שכזה, שכן קודמו לפחות היה יודע משהו ואילו בן זמננו, נושא האייפוד לסוגיו- גם לזה לא מגיע.
חברי, מפקחים יקרים, תנו לאנשי ההיי טק לפתח את תוכנות הכיתה הוירטואלית, אך אל תשכחו שהילד- בן האנוש זקוק למורה אנושי.
רמי