כדי לעשות שינוי רציני לא מספיק לעשות כמה צעדים מהירים.
להוראה -למידה מתוקשבת הרבה יתרונות. וניתן לחלק את היתרונות לשני חלקים: יתרונות דידקטיים שמקלים על הלומד ומעשירים את החוויה שלו.. ומאפשרים לו יותר גמישות וחופש, כך שהוא יכול ללמוד בכל מקום ובכל זמן, ובאופן מותאם לקצב שלו, והחומר נשאר נגיש, ותמיד אפשר לחזור למקורות באמצעות טכנולוגיות חדשות שהן הבסיס להוראה מסוג זה. אפשר גם להעשיר את התהליך ע"י שילוב מרצים ומורים מבחוץ.
הסוג השני של היתרונות, יתרונות חברתיות שמציגים את התקשוב ככלי המסייע לצמצום תופעות ופערים חברתיים על-ידי הקניית אפשרות שוויון הזדמנויות בהשכלה.
אך לשיטה זו יש הרבה חסרונות כמו, הפרדה בין מורה לתלמיד, והפרדה זו פוגעת גם בלומד וגם במלמד, וזה יוצר תחושה של חוסר שייכות והיעדר קרבה אנושית, וחוסר אכפתיות.
ובמקרים רבים גם התלמידים עצמם מופרדים בזמן ומרחק פיזי, וזה עלול להוות סכנת קיפוח מיומנויות חברתיות ונדרש מהתלמידים מוטיבציה גבוהה דבר שלא בטוחים שהוא קיים באמת. וגם אנחנו לא יכולים לשלוט בעיות טכנולוגיות שיכולות לצוץ תוך כדי עבודה.
אחרי הדיון סביב היתרונות והחסרונות, נשאלת השאלה: עד כמה אפשרי לשנות את הרגלי הלמידה של התלמיד והרגלי ההוראה של המורה? ובאיזו מהירות? לפי דעתי כדי לעשות שינוי רציני לא מספיק לעשות כמה צעדים מהירים.. אלא יש לחפש איך לשמור על הקיים החיובי..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה