סביבת החינוך הדיגיטלית כמנוף לחדשנות פדגוגית ומורה בעל מעוף מאת האני מוסא

במצב שנוצר אי אפשר לחזור אחורה. סביבת החינוך הדיגיטלית הולכת להשתלט על חיינו בכלל ועל מערכת החינוך בפרט. את המהפכה הדיגיטלית אי אפשר לעצור או ל"דכא" כמו שאי אפשר לדכא מהפכות הצעירים בעולם הערבי ששואפים לסביבה דמוקרטית. בסביבת החינוך הדיגיטלית ישנם כלים חשובים ואטרקטיביים למורה הממוצע. הם יכולים למשוך אותו, החל מתוכנות בסיס בעולם המחשב וכלה בבלוגים ועוד דברים שנלמד בקורס זה ובקורסים הבאים. הפדגוגיה תשתנה עם הזמן ותתאים את עצמה לרוח התקופה. הלוח הרגיל הוא כבר לא הלוח החכם, מבנה הכיתה החדשה הוא לא המבנה הישן המותאם להוראה מסוג אחד ויחיד (הוראה פרונטאלית), המורה העתידי הוא מנחה ומכוון לא כמו המורה של פעם, בעל השליטה האבסולוטית ב"רחבת הכיתה" ועוד ועוד אלמנטים שהשתנו עם הזמן. המצב שנוצר מחייב מורה מזן אחר. מורה בעל מעוף, יצירתי, עדכני, שולט בשפות, שולט במדיה הדיגיטלית, מבין אינטראקציה, בעל יכולות בתחומים שונים, מסתכל אחורה וקדימה בעיקר, לומד מסביבות דיגיטליות באופן קבוע ובתדירות גבוהה ועוד כהנה וכהנה תכונות ומאפיינים למורה העתידי. בכל זאת אני חושב, שיש ללמוד מהפדגוגיה של פעם. אסור לבטל אותה ו"להשפילה". עם היד על הדופק ניתן ללמוד ממנה ולהתקדם הלאה בכיוון הפדגוגיה החדשה. המלחמה בין הישן לחדש היא מלחמה בין מחנות ובין תפיסות. רוב המלחמות מן הסוג הזה הן סמויות ומתרחשות לאט לאט עד שמגיעות לסיכום, ובמקרה של עולם המחשוב והתקשוב הסיכום הינו ארעי, שיכול לחלוף מן העולם בכל רגע. החידושים הם תכופים, מסחררים ומפתיעים.....או שמא אתם חושבים אחרת?
וכדי לזכות במנוף הדיגיטליות אנחנו זקוקים למורה בעל מעוף.

לא לשפוך את התינוק עם המים

מורה= מחשב איטי, האמנם?- רמי אלגרבלי

אם המורה הוא רק כלי למסירת מידע- הרי שהוא איטי, מוגבל (בכמות הידע ומהירות השליפה), מיושן, יקר ומיותר.
אם התלמיד הוא רק דיסק שאליו יש צורך להחדיר מידע הרי שהוא איטי, לא ממושמע ומוגבל בכמות הזיכרון.
אולי באמת כשם שכבר המכונה עושה את הכביסה, המחשב יעשה את הידע. תימצא הדרך להחדיר ידע לתלמיד.
אבל אז יורגש הצורך במה שהמורה הוא באמת מורה.

המורה מלטפת את שער ראשו של הילד,
מעודדת ונוזפת,
גוערת ובעלת אוזן קשבת,
היא מורת דרך,
דוגמא לחיים מוסריים וערכיים,
ומודל לחברות ולסמכות.

ההוראה היא אומנות,
שבה המורה מאמן ומנחה קבוצות,
הוא קצת פסיכולוג,
ומידי פעם עוסק בשיטור ובילוש,
לפעמים פילוסוף,
ולעתים יועץ משפחה.
ולעתים רחוקות גם מוסר ידע חדש.

אכן, לא ניתן לעצור את הקידמה, ואת מרכיב הידע  שבהוראה ניתן יהיה  למצוא ולהעביר בדרכים חדשניות, מקוונות וממוחשבות,
אבל את כל השאר- והם העיקר, לא תהיה ברירה...
אם חפצי חיים אנחנו, ורוצים בדור בעל שאר רוח, אנשים היודעים לתקשר בינהם, לאהוב, לכעוס בדרך נכונה, להיות בעלי ביטחון עצמי, הליכות ונימוסים, נצטרך לחפש ולטפח מורים שכאלה. שיהיה להם חום ולא קרירות אלקטרונית.
כבר היום אני רואה, כמורה, השתלטות של המכונה על ההוראה (במודל שהצגתי), המורה כבר לא נוזף על איחור, הוא לא מתקשר כשתלמיד נעדר- דורשים ממנו אך ורק לדווח במחשב...
המורה כבר לא מוצא דרך יצירתית ללמד ולהתגבר על קושי- אלא שולח לאיבחון.
היועץ לא מייעץ אלא על ריטלין והתאמות...

אם זה הכיוון אזי באמת המורה הולך ומתייתר.

חז"ל כבר אמרו "גדול שימושה יותר מלימודה" (פסיקתא, בהעלותך), בשביל להבהיר את חשיבות המפגש עם האישי עם המורה, שגוברת על ערך הידע. ובתמונת מראה אמרו: "קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים- רבי אלעזר אומר הרי זה עם הארץ, רבי שמואל בר נחמני אומר הרי זה בור(-הגרוע יותר)" (בבלי סוטה כב.)
ובסלנג מוכר הביטוי "חמור נושא ספרים" כביטוי לגלוג לאדם היודע המון, אך אין לו כלום מעבר לזה ביכולות חשיבה ורגש.
כיום ניתן לעדכן את הביטוי ל"חמור הנושא אייפוד", ואולי חמור זו ברכה יחסית לתלמיד שכזה, שכן קודמו לפחות היה יודע משהו ואילו בן זמננו, נושא האייפוד לסוגיו- גם לזה לא מגיע.
חברי, מפקחים יקרים, תנו לאנשי ההיי טק לפתח את תוכנות הכיתה הוירטואלית, אך אל תשכחו שהילד- בן האנוש זקוק למורה אנושי.
רמי

על תוכנית התקשוב הלאומית

שר החינוך מר גדעון סער הכריז בשנת 2009 על תוכנית התקשוב הלאומית של מערכת החינוך בישראל,
חזונו הוא רכישת מחשב אחד לכל עשרה תלמידים או פחות מכך. ליצור "ילקוט דיגיטלי" לכל תלמיד ולכל מורה. הכוונה היא לעבור לספרים דיגיטלים משולבי מדיה, ליצור מאגרי מידע, לאפשר פעילויות למידה, יצירה ותרגול אינטראקטיביות ולפתח כלי מדידה והערכה מקוונים.

התוכנית הלאומית לתקשוב מערכת החינוך אמורה לפעול בכ-3,000 בתי ספר. מהם כ-1,800 בתי ספר יסודיים, כ-1,000 חטיבות ביניים ותיכונים וכ-250 בתי ספר של החינוך המיוחד.

התוכנית בעיניי היא חשובה עד מאוד, אולם בטרם נשקיע הון כה רב בחומרה ובתוכנה עלינו להשקיע ראשית בהון האנושי, דהיינו בצוות החינוכי של בית הספר ובעיקר במורים.
יש לתת את הדעת לנקודות הבאות:
א. ללמד את המורים כיצד לפתח פעילויות בסביבה המתוקשבת - פעילויות שהיתרון של סביבה זו יבלוט בהן.
ב. ללמד את המורים ליצור פעילויות הדורשות שיתופיות בין תלמידים.
ג. להקנות לתלמידים מיומנויות שונות הנצרכות בלמידה מסוג כזה כגון- בחינת אמינות המידע ומקורו, מיומנויות של קריאה וצריכת מידע באופן ביקורתי, מיומנויות של עיבוד מידע ומיזוגו ממקורות רבים ועוד.

ויותר מכל לשכנע את המורים שאינם צריכים להיות מקור הידע הבלעדי, לפנות את קדמת הבמה ולהפוך לומדים גם הם
ולא לחוש אי נוחות באם אינם שולטים בכל הידע.


לסיכום-
רכישת התוכנות והחומרה יקרה עד מאוד, אך היא פשוטה עד מאוד: המחיר ברור, מועד האספקה גם הוא יכול להיות ברור, וכן פרטים אחרים הקשורים לרכישה.
אולם, ללא השקעה אדירה במורים ובצוות החינוכי בכללותו החומרה והתוכנה תהינה כאבן שאין לה הופכין.
החל מהשקעה בהשתלמויות מורים וכתיבת פעילויות לתלמידים וכלה בשינויים מרחיקי לכת  בבית הספר שיהפכו את הלמידה למשוללת מקום וזמן.
בהצלחה לכולנו בהנחלת אתגר גדול זה,
ענת אסולין- מוט"ב

החזית הטכנולוגית או טכנולוגיה מיושנת? | צלם: טס שפלן, ג'יני

Actor Network Theory in Education

הבלוג של גיא לוי

בהצצה ראשונה לא ממש מושך...

למרות זאת המשכתי והצצתי בדילוגים קלים בין קטעי הוידיאו שנמצאים בבלוג.

סרקתי קלות גם את הטקסט.

נראה מגוון, חלק מהקטעים משכו את תשומת לבי יותר מהאחרים וכמובן גרמו לכך להשתהות ארוכה יותר ב"קריאתם". . קטעים אחדים עוררו אצלי הזדהות, הסכמה, עניין, הנאה, ואף הפתעות אחדות.  לעומת זאת, קטעים אחרים עוררו אצלי התנגדות, אי הסכמה או החלטה שאין טעם להתעכב ואפשר להמשיך לקטע הבא.

מצא חן בעיני הניסיון להציג מגוון מרכיבים שמשפיעים על התהליך החינוכי כשכל אחד מתמקד ורואה במרכיב אחד כפתרון הקסם לתהליך הוראה מוצלח. ולא כך היא.

אחדים התמקדו ביחסי הגומלין בין התלמיד והמורה והמבוגרים האחרים ובין התלמידים לבין עצמם. יש שהתמקדו בטכנולוגית ההוראה ויש שארגון הסביבה הפיזית של בית הספר נראה להם כאמצעי לשיפור התהליך החינוכי.

ולמה שנצטרך לבחור את אחד מהמרכיבים הללו כפתרון הקסם שיביא לתהליך החינוכי האידיאלי?

איני מסכימה עם הגישה הגלובלית שבאה לידי ביטוי בניסיון של המדינות: ארה"ב, סינגפור, פינלנד והאחרים למצוא את המודלים הבינלאומיים שישמשו למבחנים הבינלאומיים.

אין מודל אחד שיתאים לכולם, וגם לא אמור להיות אחד כזה.

הכל ענין של חיבורים וקשרים שנוצרים בין מרכיבים מגוונים, חומרים, אנשים וגורמים אחרים שיוצרים יחד רשתות שיוצרות קשר עם רשתות אחרות וכך הלאה. כפי שאפשר לראות בקובץ המחקרים בספר זה.

חשוב לזמן למורים ולתלמידים אפשרות לגוון הן ביחסי גומלין עם מגוון דמויות והן עם מגוון סביבות למידה ומגוון של נושאי לימוד וענין. כל אלו יאפשרו להם ללמוד, לחדש, ליצור, לפתור בעיות, לעזור לזולתם וגם להיעזר בהם. ומי שדווקא אוהב להתחרות באחרים ודאי ימצא כר נרחב גם לפעילות מעין זו.

הגיוון יאפשר לתלמידים ולמורים השונים למצוא את החיבורים שיאתגרו אותם ויובילו אותם לבנות את העולמות המגוונים של העתידים המגוונים.

דרך אגב, אני עצמי לא אוהבת את השיעורים הוירטואליים הסינכרוניים ההמוניים מדי, כשאין אפשרות אמיתית לנהל דיאלוג מעמיק עם האחרים.  זה נותן תחושה של בורג בסרט נע... שמדי פעם מאפשרים לו לענות על סקר ועל הודעה קטנה ושטחית...אם כבר  שיעור פרונטלי, עדיף שיעור פרונטלי בכתה עם המורה והתלמידים ולוח וגיר.  כדוקטורנטית באוניברסיטה העברית אוכל רק להעיד על כך שרוב השיעורים ולפעמים דווקא הטובים שבהם מתנהלים עדיין כך...

פנינה הירש

משימה - כתיבת מאמרון - הבעת עמדה - סביבת חינוך דיגיטלית כמנוף לחדשנות פדגוגית

שלום לכולם,

ביחידה הרביעית נעמיק בפדגוגיה החדשנית אשר מזמנת הסביבה הדיגטלית.

היחידה נפתחה בהרצאה סינכרונית של ד"ר רפי דוידזון, אשר הציג את מודל ההוראה והלמידה הקונקטויבסטי; המאפיינים ותפקידי המנחה/המורה בסביבה המקוונת על פי מודל זה.

משימת הביצוע ביחידה תתמקד בכתיבת "מאמרון" (Post) עמדה המתייחס לסביבת החינוך הדיגטלית בכלל ובתחום הדעת בפרט.

יש להדגיש שהנושא היווה בסיס לדיון בכנס הרצליה האחרון 8.2.2011 במושב החינוך. 

הנושא: " סביבת החינוך הדיגטלית כמנוף לצמיחה ולצמצום הקיטוב החברתי - כלכלי".

אתם מוזמנים לכתוב מאמרון (Post), תוך ניסיון להציג נקודות מבט שונות לנושא.

באפשרותכם לכתוב את עמדתכם באופן חופשי.

אספנו עבורכם מספר מקורות מידע המתייחסים לנושא הבלוג ויכולים לסייע בתהליך הכתיבה. מומלץ לעיין בהם, לבחור היגד או שניים הנראים לכם משמעותיים במיוחד ולהתייחס אליהם במספר משפטים. לצפייה במקורות המידע לחצו כאן.

כמו כן, אתם מוזמנים להתייחס למאמרי העמדה המוצגים על ידי המשתתפים האחרים.

עדה, רונית ודפנה