שילוב טכנולוגיה מתוקשבת בכיתה מהווה אתגר למורה.אתגר זה הוא לא רק בהיבט הטכנולוגי אלא בעיקר בהיבט האנושי.מההיבט הטכנולוגי הרי התלמידים שולטים הרבה יותר טוב ממורים רבים בכלים וביישומים הטכנולוגיים.יישומים אלה גם ממשיכים כל הזמן להתפתח בקצב מהיר. תפקידו של המורה עובר שינויים בסביבת הלמידה הדיגיטאלית. המורה עם ספר הלימוד כבר איננו המעביר הידע היחיד אבל הוא עדיין המחנך.הוא מתכנן וקובע את היעדים החינוכיים.כדי שההוראה/למידה בסביבה הדיגיטאלית תהיה משמעותית על המורה להראות את האפשרויות הגלומות בטכנולוגיה על יתרונותיה ומגבלותיה.בכך הוא מכשיר את תלמידיו לחיים בחברה עתירת מידע ואפופת תקשורת.הוא מלמד אותם איך להפיק תועלת מן המידע,לדעת איך למיין אותו,לעבד אותו ולארגנו בצורה מושכלת.הוא גם מחנך את תלמידיו איך להישמר מן הסכנות הטמונות בכמות האדירה של המידע הבלתי מבוקר.פיתוח מיומנויות חשיבה, יצירתיות, עבודה שיתופית, הלומד העצמאי ורפלקטיביות עשויים להיות תוצרים מבורכים של הוראה ושל למידה בסביבה מתוקשבת. ברם, קיימים אמצעי הוראה חווייתיים אחרים ועל המורה של המאה ה-21 למצוא את האיזון הנכון של שימוש בכלים טכנולוגיים ביחד עם שיטות מסורתיות, במיוחד כשמדובר על מתן מענה לעולם הרגשי והערכי של התלמיד.
חדשנות פדגוגית לא מורידה את המורה ממרכז הבמה.
חדשנות פדגוגית לא מורידה את המורה ממרכז הבמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה