שילוב טכנולוגיה מתוקשבת בכיתה מהווה אתגר למורה.אתגר זה הוא לא רק בהיבט הטכנולוגי אלא בעיקר בהיבט האנושי.מההיבט הטכנולוגי הרי התלמידים שולטים הרבה יותר טוב ממורים רבים בכלים וביישומים הטכנולוגיים.יישומים אלה גם ממשיכים כל הזמן להתפתח בקצב מהיר.כחלק מהתהליך הזה משתנה תפקידו של המורה בסביבת הלמידה הדיגיטאלית. המורה עם ספר הלימוד כבר איננו המעביר הידע היחיד אבל הוא עדיין המחנך-הוא מתכנן וקובע את היעדים החינוכיים.כדי שההוראה/הלמידה בסביבה הדיגיטאלית תהיה משמעותית על המורה להראות את האפשרויות הגלומות בטכנולוגיה על יתרונותיה ומגבלותיה.בכך הוא מכשיר את תלמידיו לחיים בחברה עתירת מידע ואפופת תקשורת.הוא מלמד אותם איך להפיק תועלת מן המידע,לדעת איך למיין אותו,לעבד אותו ולארגנו בצורה מושכלת.הוא גם מחנך את תלמידיו איך להישמר מן הסכנות הטמונות בכמות האדירה של המידע הבלתי מבוקר.פיתוח מיומנויות חשיבה, יצירתיות, עבודת שיתופית, הלומד העצמאי ורפלקטיביות עשויים להיות תוצרים מבורכים של הוראה ולמידה בסביבה מתוקשבת. ברם, קיימים אמצעי הוראה חווייתיים אחרים ועל המורה של המאה ה-21 למצוא את האיזון הנכון של שימוש בכלים טכנולוגיים ביחד עם שיטות הוראה מסורתיות, במיוחד כשמדובר על מתן מענה הולם לעולם הרגשי והערכי של התלמיד.
חדשנות פדגוגית לא מורידה את המורה ממרכז הבמה.
נעמי זמירי
נעמי זמירי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה